|
פרק ב' (ב) וַיֹּאמֶר ה' אֵלַי לֵאמֹר: (ג) רַב לָכֶם סֹב אֶת הָהָר הַזֶּה פְּנוּ לָכֶם צָפֹנָה: (ד) וְאֶת הָעָם צַו לֵאמֹר אַתֶּם עֹבְרִים בִּגְבוּל אֲחֵיכֶם בְּנֵי עֵשָׂו הַיֹּשְׁבִים בְּשֵׂעִיר וְיִירְאוּ מִכֶּם וְנִשְׁמַרְתֶּם מְאֹד: (ה) אַל תִּתְגָּרוּ בָם כִּי לֹא אֶתֵּן לָכֶם מֵאַרְצָם עַד מִדְרַךְ כַּף רָגֶל כִּי יְרֻשָּׁה לְעֵשָׂו נָתַתִּי אֶת הַר שֵׂעִיר:(ו) אֹכֶל תִּשְׁבְּרוּ מֵאִתָּם בַּכֶּסֶף וַאֲכַלְתֶּם וְגַם מַיִם תִּכְרוּ מֵאִתָּם בַּכֶּסֶף וּשְׁתִיתֶם: (ז) כִּי ה' אֱ' בֵּרַכְךָ בְּכֹל מַעֲשֵׂה יָדֶךָ יָדַע לֶכְתְּךָ אֶת הַמִּדְבָּר הַגָּדֹל הַזֶּה זֶה אַרְבָּעִים שָׁנָה ה' אֱ' עִמָּךְ לֹא חָסַרְתָּ דָּבָר: (ח) וַנַּעֲבֹר מֵאֵת אַחֵינוּ בְנֵי עֵשָׂו הַיֹּשְׁבִים בְּשֵׂעִיר מִדֶּרֶךְ הָעֲרָבָה מֵאֵילַת וּמֵעֶצְיֹן גָּבֶר וַנֵּפֶן וַנַּעֲבֹר דֶּרֶךְ מִדְבַּר מוֹאָב:
(ט) וַיֹּאמֶר ה' אֵלַי אַל תָּצַר אֶת מוֹאָב וְאַל תִּתְגָּר בָּם מִלְחָמָה כִּי לֹא אֶתֵּן לְךָ מֵאַרְצוֹ יְרֻשָּׁה כִּי לִבְנֵי לוֹט נָתַתִּי אֶת עָר יְרֻשָּׁה: (יד) וְהַיָּמִים אֲשֶׁר הָלַכְנוּ מִקָּדֵשׁ בַּרְנֵעַ עַד אֲשֶׁר עָבַרְנוּ אֶת נַחַל זֶרֶד שְׁלֹשִׁים וּשְׁמֹנֶה שָׁנָה עַד תֹּם כָּל הַדּוֹר אַנְשֵׁי הַמִּלְחָמָה מִקֶּרֶב הַמַּחֲנֶה כַּאֲשֶׁר נִשְׁבַּע יְקֹוָק לָהֶם: (טו) וְגַם יַד ה' הָיְתָה בָּם לְהֻמָּם מִקֶּרֶב הַמַּחֲנֶה עַד תֻּמָּם: (טז) וַיְהִי כַאֲשֶׁר תַּמּוּ כָּל אַנְשֵׁי הַמִּלְחָמָה לָמוּת מִקֶּרֶב הָעָם:תלמוד בבלי מסכת גיטין דף נו עמוד א (תרגום חופשי)היו בירושלים ערב החורבן שלשה עשירים. נקדימון בן גוריון, בן כלבא שבוע ובן ציצית הכסת (- כינויים שניתנו להם על שם מעשים שעשו לטובת המון העם). אחד התחייב לספק לתושבי העיר חיטים ושעורים למשך זמן המצור והמלחמה ברומאים. אחד התחייב לספק שמן ומלח ואחד התחייב לספק עצים לבישול ולחימום. במחסניהם היו כמויות שהיו מספיקות לעשרים ואחת שנה.היו בירושלים בריונים שרצו לצאת ולהילחם ברומאים. אמרו להם החכמים: הבה נצא ונחתום על הסכם שלום עמם. הבריונים סרבו וכדי להכריח את התושבים להילחם, שרפו את מחסני המזון והעצים, בעיר השתרר רעב נורא וכיבוש העיר והחורבן היה בלתי נמנע. מה שרואים מכאן לא רואים משםקמפיין בחירות לראשות ממשלה מאופיין בדרך כלל במסרים קצרים וחדים. בכדי להגיע לקהלים רחבים, מסרים אלו מנוסחים בבוטות ובראיה חד ממדית של המציאות בצבעי שחור לבן. פעמים רבות מצטיירים המועמדים בתודעת הבוחרים כמי שלא יהיו מוכנים להתפשר על הקו האידיאולוגי המוצק שהציגו והטיפו לו מעל כל במה אפשרית.אולם התמונה משתנה במהירות אחר הבחירות. עם נחיתת הנבחרים בכורסאות עור הצבי, מתחילות להישמע זמירות חדשות מפיהם. העלאת החוקים שהם הבטיחו לחוקק בשם טובת העם נדחית שוב ושוב, כשהקו הקשוח והלא מתפשר שהציגו מפנה מקומו אט אט לאמירות פרגמאטיות ולריאליזם.לשיא מגיעים פני הדברים, כשהנבחרים מפנים עורף לבוחריהם ולמדיניות בשמה ולשמה נבחרו ונוקטים במדיניות הפוכה למפח נפשם של הבוחרים המאוכזבים.מדוע זה קורה? מה יש בכס ראש הממשלה או השר של היום שמשנה את ההצהרות מאתמול? התשובות על כך רבות ומגוונות. אחת הגישות להסברת מצב זה היא האמירה כי "דברים שרואים מכאן לא רואים משם". לעומת המונים שניתן לשלהב בקריאות ובסיסמאות חד ממדיות בכנסי בחירות, מדינה אי אפשר לנהל בסיסמאות. על ראש הממשלה והשרים מופעל מכבש לחצים מכיוונים שונים, הן בתחום המדיני והן בתחום הכלכלי ועליהם לנווט בתוך תמונת עולם מורכבת ורבת ממדים. אי אפשר לתקוע רק בשופרות הקרב כמו שאי אפשר לאחוז רק בעלה הזית.פרשתנו הפותחת את ספר דברים, מביאה את נאומו האחרון של משה לפני הכניסה לארץ. בנאומו מסביר משה מדוע עד עתה הסתובבו סחור סחור במדבר ומה השתנה בנקודת הזמן הזו שהם ראויים להיכנס?משה מנמק זאת בחילופי הדורות. הדור שיצא ממצרים מת במהלך הנדודים ומי שייכנס לארץ יהיה דור ההמשך. משה מדבר על הפלישה לכנען ועל המלחמה שצפויה בה ומסביר את המהלכים האחרונים במסע אל הארץ המובטחת.למרבה הפלא, משה מחשיב את האדומיים שלא הסכימו למעבר בני ישראל בשטחם כ"אחינו" ומוסיף כי ההימנעות מפלישה לתחומי מואב נובעת מאי רצון לפגיעה בטריטוריה שלהם. האם משה וויתר על חלום הארץ המובטחת והגדולה? התשובה היא לא. שטחים אלו עוד ייכבשו ברבות הימים כפי שמספר התנ"ך בספרי שופטים שמואל ומלכים, אך כעת צריך לגלות פרגמאטיות ולדעת את גבולות הכוח. את היוצאים ממצרים מכנה משה 'אנשי מלחמה'. הם התאפיינו בקוצר רוח ובראיה דיכוטומית של המציאות. פעם הם קוראים לחזרה ללא תנאי למצרים ופעם הם חוגרים את כלי נשקם ויוצאים להלחם בלי כל הכנה מוקדמת. הם אינם מסוגלים לראות תמונה מורכבת של המציאות ולפרגמטיזם. הם לא ניחנו באפשרות הראיה הרחבה אלא בראיה של כאן ועכשיו. במדבר העם חי לעצמו, ללא צורך לנהל מדינה וללא צורך לנהל מדיניות חוץ ופנים או מדיניות כלכלית. ענני כבוד הגנו עליהם ולחמם היה לחם שמים. במדבר ניתן היה לחיות על פי האידיאולוגיה הצרופה. עתה, עם מותם של 'אנשי המלחמה' ניתן להתוות מדיניות פרגמאטית שאינה מוותרת על חלומות, אך מתחשבת באילוצי המציאות.הבריונים בירושלים ערב החורבן היו 'אנשי מלחמה'. הם רוצים לצאת למלחמה כאן ועכשיו ואינם שועים לחכמים הפרגמאטים שהסתכלו מעבר לכתפם והבינו שעם כל הכאב, העת עדיין לא בשלה לעצמאות ומלחמה ברומאים תוביל רק לחורבן.ערב הכניסה לארץ מתו כל 'אנשי המלחמה'. במרד הגדול הם היו ובגדול ואת פרי נמהרותם ועקשנותם אנו סובלים עד היום.שבת שלום,הרב אוריאל
|
